למחרת לא הייתה עוגיה לבוקר (הרגל של שנים) לא לי ולא להם. בעיה, מה אוכלים בבוקר? כבר מזמן שכחתי. אצלנו ארוחת הבוקר באה בשלבים מאוחרים יותר של היום. החלטתי להיות יצירתית, כל בוקר משהו אחר. פעם מעדן, פעם קורנפלקס (בלי חלב ומהסוגים היותר בריאים), פעם פרוסה עם משהו , פעם פרח וכן הלאה.. לא פשוט. ומשום שהחבאתי כל כך טוב את הכל גם אני התעצלתי לקחת עוגיה, מעולה. 

והנה אוטוטו עובר שבוע וכולנו בסדר.. העולם לא חרב, אף אחד מאיתנו אינו מסכן עצוב או עצבני יתר על המידה וזה הדהים אותי. 

למה אני מספרת לכם את כל זה? כי הבנתי משהו, האסימון נפל, הילדים שלי לא רק שלא היו מסכנים, הם גם אכלו חטיפים ואיך? הרי אין בבית. מתברר שהיום בחיים המודרניים חטיפים נהפכו להכרח לא "למותרות". הנה המקומות שבהם הילדים פגשו חטיפים וזה רק השבוע: 

בית פתוח מארח (של ביה"ס), טיול שנתי, מארזים לחנוכה שנמכרו בביה"ס והכסף עובר לתרומה, ביקור אצל הסבתא ויום הולדת. 

פתאום הבנתי שעצם העובדה שלא מנעתי מהם חטיפים או עוגיות, הם חלילה לא נהיו מסכנים (זו הייתה תחושתי משום מה) .. עכשיו הם אוכלים חטיפים במינון הרבה יותר נכון. זה לא שכל יום הייתה אצלי מסיבת חטיפים, ממש לא, אך הם היו בארון ונגישים לכולנו. ואצל ילדים כשמשעמם מה הדבר הראשון שעושים, אוכלים!!! 

כמה פעמים שמעתי מהם אמא אנחנו רעבים והצעתי להם פרי או ירק ופתאום הרעב התפוגג לו. 

אני לא יודעת כמה זמן נחזיק.. השבוע לאף אחד מאיתנו לא היה חסר... מצד שני, המארזים של חנוכה נכחו. אנחנו ממשיכים, ויתכן שעם הזמן וההרגלים החדשים, נרגיש צורך להפחית וזה פשוט יבוא טבעי.

ומה אתכם? מצטרפים? 

שיהיה סוף שבוע מקסים

שגית