איך דמיינת אותך כאמא? איך פנטזת שתרגישי בחודשים שלאחר הלידה? במשך כל חייך את שומעת וקוראת שאמא אמורה להיות מאושרת, להתחבר לתינוקה מיד, ואז את אמא בעצמך, ומרגישה חלל, כמו החללים השחורים שנפערו תחת עינייך. את מתפקדת, היטב אפילו, אך מרגישה שמשהו חסר, שהקרקע רעועה, שאת אשמה בתחושות שלך ושאת היחידה שחווה אותן, שאת לא מספיק, שהשליטה חומקת מבין אצבעותייך ושאת אמורה לשחק תפקיד מול הסביבה. את מרגישה שאת ״אמורה״ כל כך הרבה. ואני אומרת לך- כל מה שאת מרגישה בתקופה הזו לגיטימי והגיוני, ואת לא חייבת לעבור אותה לבד. אני מזמינה אותך לחשוב קודם כל עלייך. למה את זקוקה בתקופה זו? מה יסייע לך? איזה צעד קטן תוכלי לעשות כדי להקל עלייך במעט? אני מזמינה אותך- שמרגישה שנפער בך בור שאת לא מבינה, שחשה שאת לא מזהה את עצמך בתוך החלל שנפער בך, שמעוניינת להבין ולהרגיש לעומק את היסודות שלך, לתת לעצמך מקום ולהתחיל תהליך מרגש ומעצים, בו תקבלי כלים יישומיים להתמודדות עם הקושי, ובמקביל נוכל להתבונן בו ואולי גם להתיידד. אני מציעה לך תהליך אימון ממוקד בביתך, בו נשוחח עם הקושי ונקיים איתו דיאלוג, נבין אותו לעומקו ונגיע אל הבסיס- שלך כאישה, כאם.