בעוד כמה ימים ייכנס לו בשקט יום הכיפורים. 

מה שנוגע בי ביום זה, זו ההזדמנות לחיות עשרים וארבע שעות במרחב נקי, פנימי וחיצוני, ללא הסחות הדעת הרגילות של היומיום. יום שבו אנו נוהגים להתנתק כל אחד בדרכו מעולם החומר בכדי ליצור הזדמנות להבין שבפנים עמוק כולנו יהלום נקי וטהור. 

היום כשניקיתי את הבית, שילמתי חשבונות וארגנתי ניירת שמתי לב כיצד אני ממש, אבל ממש לא רוצה לעשות את מה שאני עושה ומעדיפה בהחלט לעזוב את זה ולחזור לעשות את מה שאני אוהבת, כמו לקרוא איזה ספר שקשור לעבודה שלי, או לשוטט ברחבי האינטרנט, לקפוץ לים לכוס קפה או לצאת להליכה קלה.

בעודני חשה את ההיררכיה שנוצרת בתוכי וגורמת לי לסבול ברגע זה עם העדפות וביקורת על מה  נעים לי יותר, מה נעים לי פחות, אני נזכרת לפתע לחזור לרגע הזה ולהתבונן בשמרטוט הרצפה שמחליק לו ומצייר פסים לבנים של סבון על פני הרצפה.

אט אט כשאני נושמת עמוקות ומקבלת את מה שקורה בעכשיו, אי החשק נעלם כלא היה ואינני זוכרת שוב מדוע לפני שנייה, היה לי ממש מעצבן לנקות את האבק. הנקיון הפך למשחק מרתק של גוונים ומרקמים והבית לא נראה מבריק כל כך מזה כמה חודשים טובים.

במשך היום התהלכתי עם השאלה של ההיררכיה בהורות שלי. מה אני אוהבת יותר ומה פחות? נזכרתי בסיפורים השונים שנתקלתי במהלך השנים בקליניקה. האב שאוהב לעשות אמבטיה אבל נמנע מלבדוק אם הכינו שיעורי בית. האם שאוהבת לשבת עם הילדים על שיעורי הבית אבל ממש לא אוהבת לשחק עם הילדים. האב שאוהב לשחק עם הילדים כמו ילד ולא אוהב להיות להם לאב. והאמא שאוהבת לבשל ולנקות ולסדר ארונות וממש לא מתחברת לשיחות נפש עם הילדים.

ישנם הורים שאוהבים את הילד שלהם בחודשים הראשונים כשהוא פסיבי ותלותי, וישנם הורים שממש קשה להם להתחבר לגיל הזה ומחכים שהילד יהיה בן שלוש. ישנם הורים שגיל שלוש מפתיע אותם בעוצמות האגרסיביות שלו והיו רוצים שהילד כבר יהיה בן חמש עשרה. ואז כל מה שלא עבד בגיל צעיר יבקר אותם שוב ובגדול.

פעמים כה רבות אנו רוצים שילדינו יהנו מלסדר את החדר בדיוק כפי שנהנו לשחק ולפזר. שהנערים שלנו יהנו מללמוד לבגרויות בדיוק כפי שהם נהנים לישון עד מאוחר בבוקר. שהמשפחה שלנו תהנה לארגן או לבשל יחד ביום שישי, בדיוק כפי שנהנים לצפות יחדיו בסרט. שהמתבגרת תנקה את האמבטיה אחריה בדיוק כפי שהיא נהנית לבחור שעות בגדים בארון. אך לרוב המצב אינו כזה. בכל בית נוצרת היררכיה המורכבת מההיררכיות הפרטיות של תושביו.

אז מה עושים?

מאפשרים לילדים מגיל צעיר מאד  את החופש לבצע מטלות בבית, גם אם הילד מלכלך את כל המטבח כשהוא מנסה לבשל איתך, וגם אם הילדה מעבירה את הלכלוך מפינה לפינה כשהיא מנסה לשטוף רצפה בפעם הראשונה.

משמשים דוגמא לעשייה של מטלות שגם לנו לא נעימות, תוך נכונות, חיוביות ונוכחות. שמים את הילד על כסא ומנקים יחד את הכיור משאריות המזון, עד שהכיור יבריק. משימה של אלופים.

חורגים מגבולות הבית. כשהורה מרים שקית במבה בגן הציבורי גם אם היא בכלל לא שלנו, הוא מלמד את הילד שלו שאין מטלות היררכיות בין פנים הבית לבחוץ. ושהערכים שלנו בבית מתאימים לכל מקום.

והמשימה המאתגרת ביותר, היא למצוא מאיזה תפקיד הורי אנחנו בוחרים במודע או שלא במודע לברוח. אפשר לשאול את בן הזוג, כי לרוב הוא בדיוק זה שרואה את הנקודה העיוורת שלנו, אפשר לשאול לעצת מומחה או פשוט להתבונן במשך כמה ימים מה הילדים שלכם, רוצים מכם, שממש אבל ממש לוחץ לכם על הכפתורים. זה יכול להיות בתחום החום והמגע, או בתחום החינוך והגבולות, זה יכול להופיע בתחום האינטלקטואלי או הרגשי ואפילו בתחום ההשרדותי. כן, יש גם הורים שכל כך מתעניינים בעומקם של דברים ששוכחים להכין סנדביץ לבית ספר, או לכבס תחתונים.

כשאנו שבים לנוכחות פשוטה וקבלה מלאה של כל מה שקורה, ההיררכיה מתפוגגת. בכל אדם נוכחות טהורה מכל היררכיה שהיא. כשאנו בעשייה לשם העשייה בלבד, יכול להתרחש רגע קסום בו אנו חשים אחד עם העשייה שלנו. כולנו חווים רגעים רבים כאלו ביומיום. בנהיגה, בריכוז ממוקד בעבודתנו או בארוע של הנאה עמוקה מדבר מה. ארועים אלו חולפים מבלי שנשים לב למשמעותם העמוקה עבורנו.

החשיבה שלנו מורגלת בהיררכיות. זה יותר וזה פחות, זה טוב וזה רע. וכמובן שאין הכוונה לשלול טעם אישי, אלא להדגיש את היכולת האנושית לקחת אחריות מלאה על כל העוגה של החיים שלנו. וההתבגרות שמתרחשת בעקבותיה לא רק שמשפיעה על התפקוד היומיומי שלנו ושל ילדינו אלא גם על מעגלי החיים שימשיכו אחרינו.

גמר חתימה טובה
צום קל לצמים
ויום כיפור שקט לאוכלים

מירב שרייבר
תרפיסטית בהבעה ויצירה
מדריכת הורים בכל שלב וגיל
מורה למודעות ומדיטציה
054-5908590
http://www.happychild.co.il/PAGE2.asp