במה אני בוחר ?

במשאב מתכלה או במשאב אין סופי.

מגיל קטן נוצרת אצלנו משוואה אנושית בסיסית. תשומת לב = אהבה. 

אנו מעוניינים לקבל את תשומת הלב הזאת על ידי הצטיינות או על ידי התמרדות כאשר הכמיהה היא לקבל את תשומת הלב בכל צורה אפשרית ולהתמלא ממנה על מנת להרגיש שלמים, גם אם זה רק לרגע קט.

זהו שלב הכרחי בהתפתחות שלנו ובגיבוש אישיות שתוכל להתנהל בעולמנו.

גילינו שאנו צריכים אהבה ושהאהבה שקיבלנו תלויה בדבר. זהו צורך אנושי שאנו מאמצים ומקבעים בעצמנו. אנו מחפשים תשומת לב מבחוץ על מנת למלא את הריקנות שאנו חשים בפנים. הרגל שנלמד מגיל צעיר שמוביל אותנו לעשייה מותנית. זאת חלק מהצמיחה שלנו ואנו בוחרים מתי לשחרר את הדפוסים הללו שהתקבעו לתוך תת המודע שלנו במרוצת השנים. 

ברגעים שאנו מבינים לעומק שזורם בתוכנו מעיין נובע, אנו לא זקוקים לאישור חיצוני כי אנו נהנים מזרימת הנביעה שקיימת בנו. ברגעים הללו אנו לא צריכים אנרגיה שאולה מן החוץ כי אנו מחוברים למקור העוצמה שזורם בתוכנו.

יש אנשים ששואבים אנרגיה שאולה באמצעות קורבנות. להזין את עצמי דרך רחמים והזדהות מאנשים אחרים. יש כאלו שניזונים מאנרגיה מינית הנשלחת אליהם ובכך הם מרגישים מושכים וזה מחזק את תחושת הקיימות והחיוניות שלהם.

יש כאלו שניזונים מתשבוחות על עבודתם ובכך הם ניזונים מהאישור שאומר להם שהם ״מספיק טובים״.

יש כל כך הרבה דרכים להשיג את האנרגיה השאולה וכל אחד פועל על פי דפוסי העבר שלו ומערכת האמונות שאותה גיבש לעצמו. אפשר להמשיך ולבחור בערות את דרך ההתנהגות בעולם לאחר ששמתי לב לדפוסי ההתנהגות שהתפתחו בי.

לאנרגיית מקור שקיימת בתוכי ולאנרגיה המתכלה אשר אני צורך מאחרים יש מאפיינים שנותנים לי להרגיש מאיזה משאב אני ניזון:

אנרגיית מקור, מגיעה מתוכי ומהחיבור לחיים והיא תמיד זמינה בשבילי. אנרגיה שאולה, קצובה בזמן.

אנרגיית מקור, מגיעה עם שקט פנימי הנובע משלמות הנוכחות ומהמפגש עם הנמצא מעבר למחשבות. אנרגייה שאולה, מגיעה עם תחושת התעלות רגעית ועם חוויית התרוקנות לאחר מכן.

לאנרגיית מקור אין שם ואין שייכות. היא אינה שייכת לי ולא לאף אדם אחר. היא מגיעה מהלא ממומש ועוברת דרכי, כאשר הכלי שלי יציב וריק. אנרגייה שאולה מגיעה מתוך חווייה מסויימת. אני מרגיש טוב מקבלת מחמאה ומרגיש רע מקבלת ביקורת.

העניין הוא שאנרגיה שאולה, לעולם לא תמלא את הכלי שלי לאורך זמן. כשאני מאמין שאני בריכה ריקה ומשתמש בצינור, למלא את הבריכה שלי אז תוך זמן קצר הבריכה מתלכלכת לאורך השימוש בה והמים מתאדים וכל הזמן אני צריך לרוקן את המים המלוכלכים ולמלא מחדש מים נקיים מבחוץ.

כאשר אני מבין שאני ״טוב מעצם היותי״ אני מגיע לענווה אמיתית. אני לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר יותר. אני מחובר לליבי ופועל מהמעיין הנובע מתוכי ומעיין זה, אינו נגמר ואינו מתכלה. כל מה שצריך הוא לייצר כלי מדויק שבו המים יוכלו לזרום פנימה והחוצה אל העולם. הכלי הזה משתנה בחיבור מחדש לרגע הזה דרך נשימה ויציאה מזרם המחשבות שבראשי.

כשאני מקבל את המים מהמעיין שלי אני מחובר למפל המגיע מן היקום. האינטואיציה והיצירתיות זורמים לתוכי ומצטרפים למלאות הקיימת בפנים. שלם מושך שלמה. חסר מושך חסר. אם אני בתדר של צורך ופחד מכך שאני לא מספיק טוב, אז זה בדיוק מה שיגיע אליי לחיים. כאשר אני בתדר של שפע ומלאות, יש לי את כל מה שאני צריך ואני מודה על כך ואז עוד שפע יגיע מן העולם שמהדהד חזרה אליי את הגל שאני שולח אליו.

בעבר כשהייתי מנחה סדנה היה חשוב לי שאנשים יאהבו אותי ויתחברו אליי במהלך הסדנה. הפידבקים שהייתי מקבל לאורך ובסוף הסדנה היו משפיעים עליי ומתוכם הייתי שואב חלק מכוחי והכרתי. לאורך הדרך הבנתי שכל עוד אני מחפש לשאוב אהבה והכרה מאחרים, אין אני יכול לתת את המתנה שמעוניינת לעבור דרכי אל העולם. ברגע שהרצון בהכרה משתחרר נפתח בי ערוץ נקי שבו עובר המסר המיועד לאדם שמולי.

היום כאשר אני מסיים סדנה, אני לא ניזון מהפידבקים הניתנים לי אלא מהחיבור למקור עוצמתי ברגע הזה ומההודייה על האפשרות ללוות תהליכים ולהיות ביחד עם חברים וחברות בצמיחה והתפתחות. אני בעיקר מתמלא בשמחה וחוויית זכות מהדרך הזאת שנרקמת לה מעצמה.

אחת הדרכים הפרקטיות להגיע לענווה ולייצר תשומת לב המתמקדת ביש ובשפע שיש לי בחיים, היא הוקרה. ברגע שאני מחליט להוקיר את עצמי על העשייה שלי ולהודות על כל מה שאני מקבל בחיים הללו, אני יוצר הרגל חדש. הרגל שמשרת אותי כי אני מרגיש שאני ראוי לאהבה ושלם מעצם היותי.

לבסוף כמו כל הרגל אחר אני אתעורר ואחליט, במה אני בוחר ברגע הזה מחוץ לעולם ההרגלים, בערות מוחלטת. רוב מחשבותינו ופעולותינו מוכתבות על ידי תת המודע. בתהליך ההתעוררות אנו מגחים זאת ושמים לב לדפוסי ההתנהגות שמכתיבים את חיינו ואת המציאות שבה בחרנו.

יש לנו כאן הזדמנות לקבל את עצמנו בכל הרבדים שמרכיבים אותנו. להרגיש את הזרימה בערוץ המרכזי של גופנו, לשחרר את התלות בתשומת הלב מבחוץ ולהתחבר לתשומת הלב שתמיד הייתה ותמיד תהיה כאן בשבילנו. יש אמונה שיושבת עמוק בבסיסנו, אמונה שאומרת ש "אני לא מספיק טוב". אף אדם אחר לא יכול למלא אותנו לאורך זמן מכיוון שלמסע הגענו על מנת להבין שאנו כבר שלמים ומלאים מעצם היותנו. 

זה הזמן שלנו להתעורר, להבין ולהפנים שכולנו כבר שלמים ומדויקים. לתת למעיין האין סופי לזרום דרכנו.

נשמח לראותכם אתנו בסדנת אמנות האהבה הקרובה – פריצת הדרך שלכם >> 

_____________ שחר כספי, 055-663-3048