בעבר, נהוג היה להשתמש במושג ביטחון עצמי כדי לשקף תכונה או חוויה כללית. בשנת 1977 תיאורטיקן חשוב בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, אלפרד בנדורה שמו, השתמש במושג חדש 

"מסוגלות עצמית" או "יעילות עצמית" שנכלל בתיאוריה של self efficacy.

מושג זה של מסוגלות עצמית, משקף עד כמה האדם מאמין שהוא יכול לבצע דבר ספציפי כגון להצליח במבחן מסוים, לקלוע לסל וכו'.

 באמצעות הכלים שמספקת התיאוריה, ניתן בקלות רבה לבדוק עם כל אדם עד כמה הוא מאמין שהוא יכול להצליח לעשות את הפעולה או הביצוע העתידי ברמה מסוימת. אפשר למשל, לשאול שחקן כדורסל כמה הוא מאמין שהוא יכול לקלוע לסל מתוך 10 זריקות עונשין. תשובתו מעידה על כמה הוא מאמין ביכולתו במשימה הנקודתית הזו ולא במשימות אחרות.

לאור מחקרים רבים שערך בתחומי החיים השונים, מצא בנדורה כי:

4 מרכיבים משפיעים על תחושת היעילות העצמית:

1.      התנסות בהשלמת משימות – משימה שבוצעה בהצלחה מעלה את תפיסת היעילות העצמית.
2.      צפייה בהתנהגות אחרים – כאשר אחרים שאנו תופסים כדומים לנו, מבצעים פעילות כלשהי בהצלחה, תחושת המסוגלות העצמית שלנו עולה.

3.      שכנוע מילולי – כאשר אנו משכנעים אדם הבקיא בתחום בו אנו עוסקים (כגון מורה, מאמן בספורט, המנהל שלנו או אדם אחר משמעותי בעיננו) שאנו יכולים להצליח, תחושת המסוגלות העצמית שלנו עולה.
4.      עוררות רגשית – עוררות רגשית גורמת לנו לשינויים פיזיולוגיים. שינויים אלה גורמים לנו לחוש אי נוחות, ולכן עוררות רגשית גבוהה מורידה את תחושת המסוגלות העצמית שלנו, ולהפך. בספורט חשוב מאד לדעת לתרגם את התחושות הגופניות.

התאוריה שפיתח בנדורה יכולה לשמש ככלי מצוין לאבחון מצב של ספורטאי במרכיבי הכישורים שלו והאמונה בהם. הוא יכול לזהות ביתר דיוק מקומות בהם הוא זקוק לעזרה ומקומות בהם הוא לא.  קחו לדוגמא שחיין המתאר חוסר בטחון. נפרוט את מרכיבי הביצוע שלו מבחינה טכנית כגון: זינוק, התחלת מקצה, סיבובים, ספרינט סיום. נפרוט את הביצועים גם מבחינת התנהלות המשחק: מה המצב בחדר ההצבות טרם הכניסה לבריכה, מי נמצא במסלולים ליד, באיזה מסלול הוא ממוקם, מי המתחרים שהוא חושש מהם, מתי זמן התחרות, איך מתמודדים עם מתחרה צמוד וכו'. אחרי שעשינו זאת, אפשר לפרוט כל משימה לחלקים ולשאול את הספורטאי על כל אחד מהמרכיבים כמה הוא מאמין שהוא יכול (בין1- לא יכול ל- 10 יכול) לבצע את החלק המסוים.  

טכניקה זו מאפשרת למאמן ולשחיין לראות באיזה מקום להשקיע את העבודה ע"מ לחזק את יכולותיו. לפעמים יש לנו נטייה להכליל חוסר ביטחון נקודתי, על כלל הביצוע. טכניקה זו מאפשרת לפרוט את הביצוע ולהעניק מרכיבים ברמה הטכנית והפסיכולוגית. זהו מקום בו פסיכולוג ספורט נכנס לתמונה ועשוי לסייע למאמן ולשחיין לחדד ולדייק בעבודתם.