מסיבות הסיום השנתיות מגיעות, ויחד איתן אימה מחלחלת לבטני. מכירים את זה? או שאתם ההורים שלוקחים הכל בקלות? אם כן, כדאי שתדלגו על הפוסט הזה.

אני אסביר למה אני מתכוונת. בכל שנה כמעט, אנו נדרשים לסוג של פעילות יחד עם הילדים. לפעמים זה משחק, לעיתים התעמלות. אבל עם השנים, המציאות עולה על כל דמיון. כך מצאתי את עצמי שעות ספורות לפני מסיבת הסיום של בני, אשר כוללת בתוכה קריוקי משפחות. כלומר, כל משפחה אמורה לעלות ולשיר, מול כל ההורים וכל הילדים. כל זה לפני הלינה המשותפת שלהם בספריית בית הספר יחד עם המורה, אבל על זה אני יכולה לכתוב פוסט שלם, אז לטובת עצביי ראוי שאניח את זה כרגע בצד.

שלא תבינו לא נכון – אני אוהבת לשיר, ומי שמכיר אותי בטח צוחק על האימה שלי. לעמוד מול קהל ולשיר? זה לא העניין. לעמוד מול קהל ולשיר בקריוקי? זה כבר לגמרי לא בשבילי.

זה לא רק הקריוקי. זה יכול להיות פעילות ספורטיבית להורים וילדים, ריקודים משותפים או משיכת חבל. אני מוצאת את עצמי משחזרת את ימיי בבית הספר היסודי בשיעורי ההתעמלות, בהם התפללתי לפתח סודי באדמה שיבלע אותי לשעה קלה ויחזיר אותי לאחר שתשכך הפעילות.

הפעילויות הללו מצליחות להביך אותי. ואולי יש פה גם את עניין חוסר ההבנה הבסיסי – מי באמת נהנה מהפעילות הזו? ולמה את מה שאנחנו יכולים לעשות בבית עם הילדים, אנו אמורים להוציא החוצה לעיני כל? והאם יש פתחי מילוט אלטרנטיביים להורים שלא אוהבים פעילות כזו? שמובכים ממנה? שמכל סיבה שהיא לא מסוגלים להביא את המופנמות שלהם החוצה? ומה עם ילדים שהם כאלו?

מבחינתי במה נועדה לדברים אחרים. דברים בעלי תוכן, יופי, עניין, חדשנות, ובעיקר בעלי רגש. יסלחו לי חובבי הקריוקי – אבל איפה אותו הרגש בזיופים קולקטיביים על גבי פלייבק שאפילו לא נותן תמיכה לרצף המנגינה? ומה לגבי ריקוד גמלוני מול הגננות וההורים, בעוד מצלמות הוידאו מנציחות כל רגע, שסופו לככב בפייסבוק?

איפה יש מקום להורים כמוני? שלא אוהבים את החצנת הפעילות הזו? שעדיין חושבים שמסיבות סיום יכולות לכלול קריאה של קטעים שנכתבו עבור המאורע? שיש בהן מקום להצגה או קטע שעליו עומלים הילדים? שיכולות להתבסס רק על השהייה יחד, על חיבוק הילדים שלנו? על מילים חמות לצוות המטפל שלהם או למורים?

כנראה אנחנו, אלו שלא משתפים פעולה, יישארו לעד בשוליים, בעוד ההורים המגניבים נוסעים להם בכביש הראשי, מבלי לשלוח ולו מבט אחד של הבנה לעבר האזור המת במראה…

השמחה והעצב שבהפעלות ימי ההולדת >>

__________________

גיל מרטנס, מבקרת ספרים, זמרת ועוד…