כשפנו אלי מהפורטל החדש והמקסים הזה, הסמקתי קלות, הסכמתי כמובן להשתתף בחגיגה, ונעניתי לאתגר לכתוב (גם) כאן את הגיגיי. החלטנו שאתחיל בפוסט הכרות – מי אני, מה יש לי לומר, למה יש לי מה לומר ועוד. אז הנה זה מתחיל וברגע האמת, כמו תמיד, אני נאלמת דום. מה, חייבת להיות לי אג'נדה? מי אני בכלל שהגיגיי יעניינו את קהל ההורים? למה שיקשיבו דווקא לי? ולמה, לעזאזל הסכמתי? ניסיתי להרגיע את עצביי הרופפים, ולהתנחם בעובדה שמעולם לא ניסיתי לשכנע, לסחוף אחרי קהל מאמינים (אוי, הצחקתי את האגו שלי אפילו עם המחשבה) או לנסות לשנות עולם. בקושי אני מצליחה להסתדר עם חלקת אלוהים הקטנה שלי – כלומר עם עצמי. אבל אם שרדתם את חוסר העניין שיש לי להציע עד עכשיו, אגמול לכם כפליים ובכל זאת אספק את יצר המציצנות. מעט. שמי גיל, וכשאני נדרשת להגדיר במה אני עוסקת זה תמיד יוצא מבולבל, מורכב, מגומגם. במקור אני מהנדסת. מנסה בשאר כוחותיי לסיים גם תואר שני בבריאות תעסוקתית. כיום מתעסקת בעיקר במוזיקה (אני שרה, ולא ברחובות) ובכתיבה (בעלת הבלוג "רובע צפון מזרח" http://www.rovazm.co.il/, ובלוג הנושא את השם המקורי "גיל מרטנס" בסלונה, ובו בעיקר ביקורת ספרים). לפני כל הכותרות הגרנדיוזיות (שכמובן מעידות מאומה על הנפש הסוערת בתוכנו), אני אמא לשני ילדים. אסתכן בלהשמע נדושה ואומר שהלמידה הכי משמעותית בחיי החלה כאשר נולד בני הבכור. מצאתי את עצמי בהתפתחות מתמדת, תהיות אינסופיות, רשימת קריאה לא מבוטלת (אפילו בשבילי, תולעת ספרים ידועה), קורסים שמעניינים אותי, ושאר נושאים לדיון. חלק מהתובנות אנסה להביא לכאן. מניחה שיותר מכך, חלק מהשאלות. אם תרצו, תקבלו גם המלצות (ספרים מעשירים, הצגות ילדים, בילויים שאינם עולים על 85 דציבל, הגיגים משני גישה, ושאר תופינים), קיטורים (צפויים בעיקר לאחר סדרה בלתי הגיונית של הפעלות ימי הולדת שהגחתי אליהם עם ילדיי), ועוד. האמת? נראה שיצא לי די סביר. יש סיכוי שאפגוש אתכם באחד מביקורכם בפורטל הזה? וכהרגלי בקודש (תתרגלו) – כל מחשבה, הגיג, מידע או רגע מתחברים אצלי לשיר. אז הנה הספתח. תהנו ותאהבו. לא רק את הילדים שלכם, אלא בכלל... http://www.youtube.com/watch?v=ggUrBV_bKlI