מכירות את זה שאתן הולכות ביריד, ובין הדוכנים של התכשיטים והנגרות, יש גם עמדה של מיסטיקנית, קוראת בקלפים. נכון שהעין תמיד נמשכת אליה? דגדוג הקשור לתחושה של הצצה עולה, בנו, הצצה אל המיסתורין שהמעמד שלה מייצג, חריץ בדלת אל המסטורין שלך. לפעמים חווים משיכה לשם, לפעמים רתיעה….

פעם, היה עולה בי מין ריגוש בבטן ושבריר שניה אחריו כמו נורות אזהרה שנדלקות בי. אם הנורות ממש חזקות אני מפנה חזרה את המבט, אני?! לא, מה פתאום, שאני אסמוך על מישהי, עוד תפחיד אותי עם עתידות, בטוח שרלטנית… עולות וצפות בי אמונות מיושנות אך מושרשות מבית הורי, שזה חייב להיות קשקוש בלבוש, שקר ושרלטנות, וגם מסכנות. מי שיושב ככה ומוכר את מרכולתו הוא מסכן. נקודה. 

והנה אני, קרוב לעשר שנים, מביעה את עצמי בעמדות, באירועים, ירידים ובמעגלי נשים, עם קלפים. ועדיין הקונפליקט הזה חי. ברמות שונות. הקונפליקט הזה מוביל אותי בעבודה עם קלפים מהיום הראשון. הקונפליקט הזה העמיד אותי על קצות האצבעות בכל מפגש, כדי שלעולם לא אפול במקצועיות שאני דורשת מעצמי, וחלילה להחשב בעיני עצמי לאחת שמחנטרשת. תמיד האמנתי שיש מידע והכוונה מעבר ושמה שמשתנה הוא רק ההקשבה.

התאהבתי בתוכן שיש בקלף המצוייר, מצוייר בלבד. קלף נטול מסר אחד מוחלט. קלפים המשתנים בעיני המתבוננן וביחד עם קלפים נוספים מספרים סיפור. משמיעים את התחושות והרגשות שלך. ואני למדתי ועדיין לומדת להקשיב. לתחושות, לרגשות, לשפת הגוף, לצלילים ולמנגינה האישית והמדויקת לאדם ולרגע. מנגינה שנשמעת במפגש בין ציור, זכרון, תחושה, פרשנות, נימה ותוכן גרפי. ואז ביחד, אנחנו מאפשרים לתחושות להיות. מקבלים אותן כמו שהן. כל אחד מבין שנפרשת לפניו תמונה מסויימת, לגמרי שלו ודרך וכיוון שהוא מוכן לפגוש ולקבל. והתדר הזה מאפשר לי לדייק מסר אישי, כמו פנס המאיר על האבן מדרך הבאה.

___________________

טל פייג', פסיכותרפיה בין אישית, הילינג, קריאה בקלפים. מרחב מחבק